לא אמות, כי אחיה...

אדית דוידוביצי, מספר 80661. כתיבת זיכרונות אישיים! האין היא זהה לכתיבת היסטוריה? עבור ניצול שואה, קיבוע הזיכרונות וההד שהם מעלים באדם משתנים בהתאם לזמן ולמצב רוחו. האנשים שלא חוו ניסיון זה לא יבינו זאת לעולם. קשה לדמיין ש"אושוויץ" מסמל רק מוות טוטלי ומוחלט; הוא מסמל את מותו של עם שלם, של שפתו, של תרבותו, ואף של רוחו. רק הניצולים יודעים זאת, ואיש מלבדם אינו יודע. חלק גדול מבין הניצולים מלאים ברגשי אשמה וייאוש. עדויותיהם מעוררות חלחלה, אך גם ענווה. וגם אם עדיין נחשב הנושא כ"טאבו", כפי שקורה לעתים קרובות, רק הם יכולים לדבר עליו. מבחינתי, האמת היחידה שאני מסוגלת להעניק לעצמי, היא לנסות להשלים את כתיבת זיכרונותיי, ביודעי שהזמן מתאמץ לעקור אותם ממני.

***

אדית נולדה בכ״ג בניסן ה' תרפ״ד (27 אפריל 1924) בהונגריה ונפטרה בכ״ה בשבט ה'תשס״ח (01 פברואר 2008) בבלגיה. היא בתו של הרב יהודה לייביש שטרן זצ״ל, רב של בית הכנסת רש״י בפריס ובעל ״שפתי יהודה״. היא גורשה מצרפת הכבושה לאושוויץ ב-1944, שם נרצחו חלק מבני משפחתה. אחרי המלחמה, אדית הקימה משפחה חדשה עם ניצול שואה בשם שלמה דוידוביצי, בעל ״ליקוטי שלמה״. לזוג נולדו חמישה ילדים וזכו גם לנכדים ונינים. אמונתה העמוקה שסייעה בידה לשרוד את מחנה המוות לא נחלשה לאורך השנים והמשיכה לשמור עליה ועל משפחתה. היא הרבתה להרצות על קורותיה במחנה המוות בעיקר בפני צעירים ובבתי ספר. שישים שנה לאחר השואה, היא הסכימה להעלות על הכתב את סיפורה ואת קורותיה כך שפרק אפל זה של ההיסטוריה היהודית לא יישכח. בשנת 2004 אדית זכתה לאות הכבוד החשוב ביותר בצרפת ״Legion d'honneur" כהוקרה על פעילותה למען זיכרון השואה בקרב הנוער.

© 1600 ePublish (ספר דיגיטלי): 9789655715644

תורגם על ידי: י. אופן

תאריך פרסום

ספר דיגיטלי: 1 בינואר 1600