לפעמים הבית הוא רוצח

מועמד לפרס ספיר 2016. קיץ לוהט. שריפת קוצים מאיימת להגיע אל בתי יישוב בגליל שבו מתגוררים אורי ונעמה. הוא מוזיקולוג והיא פסיכולוגית. האש שמגיעה עד סמוך לבית העלמין הצבאי שבו טמון בנם, שספק התאבד ספק נהרג בתאונת דרכים במהלך שירותו הצבאי – מעירה בהם את האובדן ששכך מעט. זה קורה ערב נסיעתה או שמא מנוסתה של בתם לטיול ארוך שבו תחקור בין היתר את זהותה המינית.

בקצב פנימי מדויק ובגוון השפה הצלול והייחודי לו, מלווה צימר את סיפור התפוררותה של המשפחה, שיחידיה מבקשים לגעת ולהשתייך אך נסים זה מזה פעם אחר פעם, כי כמו שכותבת הילדה לאביה, “לפעמים הבית הוא רוצח שיש לנוס ממנו. (סלח לי אבא.)”

שמעון צימר נולד ב-1950 בקריית חיים. נמלט משם ומתגורר בת”א מאז ראשית שנות השבעים. עבד כשומר בבתי הזיקוק, מחסנאי, סבל בשוק הסיטונאי, קורא מוני חשמל, פקיד בחברת ביטוח ושחקן תיאטרון. בעשרים וחמש השנים האחרונות שורד כספרן. כתב שירה ומחזות שחמשה מהם הועלו על בימות שונות. זהו ספרו השישי. קדמו לו הספרים: 'אמא להשכיר' (הקיבוץ המאוחד) 'אומללות ראוייה לרומן' (בבל) 'רע לתפארת' (ספריית פועלים) 'ראיות לאהבה' (ספריית פועלים) 'צימר מתחת לירח' (ספריית פועלים). נשוי ולו שני ילדים.

© 2022 Storyside (ספר מוקלט): 9789180567473

תאריך פרסום

ספר מוקלט: 8 בפברואר 2022